סרן ארי ורדי ז"ל

לבני ארי

2 לנובמבר 1976

נכנסתי לעולם חדש. חיים חדשיים. ונדוניה גדולה. מה היא הנדוניה? ואלה הם המילים של ארי,
ובצורה זאת הוא הציג עצמו בטלפון אצל חברותי כשצלצלו:" אני הבן שרנה קיבלה בנדוניה מאבא שלי בחתונה. וכך התחיל רומן אהבה עמוקה בין נער בן 15 שנה לבין אם שנייה.
אהבה, באם אפשר לתאר אהבה ממבט ראשון. ילד עליז הלך לבית הספר. יום יום יצאנו יחד מהבית, הוא לבית הספר ואני למשרד. בכליון עינים חיכיתי לחזור לעינים הכחולות ולחיוך השובב.
בנותי שולה ודסי ראו בילד השובב הזה אח אמיתי, ולא פעם אמרו לי: "כדאי לך אמא, קיבלת בן מקסים, ואנחנו אוהבות אותו כמו אח".
ארי באמת קיבל יחס כזה מהן וכינה אותן: אחיותי. ארי היה נער יוצא דופן באופיו. אי אפשר היה לא לאהוב אותו וגם לא פעם להתרגז על מעשי השובבות שעשה לי.
הוא היה נער, בחור וגבר שאין שני לו בהשוואה. ילד מאוד חכם ותענוג היה לשמוע אותו ואת חוויותיו בצבא.
חיכיתי לו כל יום שישי. טוב היה לי שנכנס הביתה והנשיקה החמה. ישבתי מולו כשנתתי לו לאכול, הקשבתי למעשיות והיה טוב.
הרומן בין ארי ולביני לא ארך זמן רב ונחתך באמצע. קשה לתאר הממשך של חיים בבית עם חלל הריק. חדרו נשאר כפי שעזב.
הכאב הוא לאין סוף, וגם אין נחמה ליד קברו. כאשר אני פוקדת כל שבוע את קברו, נזכרת בתוכניותי שבניתי עבורו.
מה נשאר לי אישית מארי לעולם ועד זה דיוקנו שציירתי.
ארי,ארי למה רצת קדימה והשארת אותנו מאחור? יותר אין מילים הכל סגור בלב.


אמא (רנה)