אלבום תמונות
יוסי,
חולפים ימים, שבועות וכבר גם חודשים, ואמא שואלת: "אסתר, כתבת"? ואני תופסת עצמי כל פעם מחדש מהרהרת וחושבת שצריך היה לכתוב עליך יוסי, אבל על יוסי שהיה איך אפשר?
איך אפשר לעכל ולחשוב שהיית, יוסי?! איך אפשר לומר יוסי "היה" בלשון עבר, והרי נגדעו חייך בראשית דרכך ולא הספיקו הכות שורש לפחות כמו העץ שסימל את היחידה שהיית כל כך גאה בה.
לכתוב על יוסי אפשר הרבה. תמונות מחייו של יוסי קופצות לעיני כל רגע, מאז קרה האסון. יוסי נולד, יוסי תינוק, יוסי בגן, יוסי בבית הספר, יוסי בתיכון, בא להתייעץ מידי פעם, ויוסי בצבא. מסכת חיים שלמה עם תכונות, רגשות, מעשים, חוויות, שיחות בצוותא, יוסי כאח ויוסי כחבר.
היו בך תכונות מיוחדות, יוסי, היית בן שבא אחר שתי בנות. תלו בך תקוות ואתה בצניעותך תמיד הסתרת זאת. אתה, שהיית צעיר ממני, תמיד ידעת להקשיב לי ולא פעם אמרת כן או לא, בצורה עדינה לבל אפגע.
סירבת לקבל דברים סתם. גם את חבילת השוקולד שהיית מתחיל ואני הייתי אומרת: "יוסי קח!" ואתה בשלך: "שמרי לפעם הבאה"!
אהבת את הבית והמשפחה ותמיד הקרנת חום סביבך. יוסי עם החיוך המיוחד ניצב תמיד מול עיני, חיוך שהיה בו הכל: מסכים, נהנה, לא צריך לקחת ללב, לא מרוצה, מספיק, הכל היה בחיוך הזה. החיוך בא אצלך במקום המילים הרבות. בכלל המעטת בדיבורים, היית אומר רק את שצריך. לפעמים אף הרגזת בתשובותיך הקצרות, כי רצינו לדעת יותר.
תכונה נוספת שאפיינה אותך, יוסי, היא הכיבוד והעזרה לזולת. תמיד רצית וידעת איך לעזור לחלשים ממך, ידעת לתת כבוד לכל הסובבים אותך, לא הסכמת לשמוע לעג על הזולת ותמיד ידעת למצוא בכל את הטוב.
בצבא התגברת והשתנית. רצית להיות משהו, לעשות משהו, אהבת הארץ היתה טבועה בך. היית גאה ומסור ליחידתך, ולעיתים, כשהיית מדברת אליך, הרגשתי שאינך מרוכז כלל במה שנאמר, היית בעולם שלך - עולם היחידה.
יוסי, לאחר מותך נולד לך אחיין. יש אומרים, שהוא בא במקומך. אבל לא אני. כי בשבילי, יוסי האח, הוא לא התינוק שנולד. דמותך המיוחדת תלווה אותי לעד כאח. ואילו הרך הנולד, הייתי רוצה שידמה לך בתכונותיך המיוחדות, שיגדל על הערכים הטובים והיפים שגדלת אתה, שיהיה גיבור כמוך ושיעשה את מה שאתה לא הספקת, אבל, חלילה, לא במקומך.
רותם שכה אהבת אומרת לאחריה: "כשתגדל, נספר לך על האסון שקרה ומי היה יוסי". וכשדמעות ממלאות את עיני, נדמה לי שזה התינוק מבין כבר את העצב שבתקופה שגדל בה.
יוסי, עדיין אופפת אותי ההרגשה, שאנחנו נמצאים זמנית בתקופה קשה ואכזרית, אתה רחוק אבל תשוב עם החיוך ותנועת היד האופיינית ותאמר: "מה העניינים"?
הסתלקותך השאירה אותנו דואבים וכואבים.
קשה הפרידה מבן, מאח, מדוד ומחבר כמוך.
סיפורי גבורה יפים שזורים בעם הרבה מילים יפות, שלעיתים יש הרגשה שבמתוך הפכת לאגדה, אבל אין ניחומים בכל אלה.
אחותך אסתר