כך בפשטות נכתב, כך בפשטות נחתם,
ובלב - אותיות אש, גחלים לוהטות
קח את בנך...אשר אהבת...והעלהו לעולה
והמלאך? הפעם שכחת אותו אלי,
בי נשבעתי, כי בני היה טהור וזך כיצחק.
ארז,
האמן לי,
כשמידי יום ששי אנו באים אליך
עם פרחים ביד אני לא מרגיש נוח.
נראה לי שאצה צוחק לי:
"מה פתאום פרחים", אתה בטח שואל.
תפסיק כבר אבא, זה לא מתאים לך,
לך הביתה, יהיה בסדר, סמוך עלי,
אני כבר מסתדר.
ואז עולה בי הרצון
לשאול המצבה הדוממת:
האם ארז מונח תחתייך?
הן לא ייתכן!!
הדבר כלל לא מתאים לך,
בני -
חזור הביתה!