עברו חודשיים מאז שהלכת
ואותנו תוהים וכואבים הותרת.
איך נעכל שאתה חסר
הלב בוכה, הלך חבר.
זוכרים עדיין לילות שמתחברים לימים,
זרועות חזקות שמושכות לבד אלונקות.
שרירים משתרגים,
שיניים חורקות
לבד במסע אלונקות.
בלילות חמישי ללא שינה
עת הגוף כורע בנטל הצעידה.
בחושך, במאהל ללא נרות
כולם נופלים, נרדמים.
ידיים מהירות זריזות
פורשות על מיטה מסדרים.
עברה לה בדיוק שנה יחדיו
העיניים מצטעפות המבטים תוהים.
איך זה קרה שאותנו עזב?
הכאב שעוטף הוא כאב נורא.
אף אחד לא שומע ת הצעקה שבשתיקה.
צוות רן / יהושפט