יש אנשים שזוכים להכיר אדם מיוחד אחד, אשר הבורא יוצר אחד לאלף, ופתאום עולמם מתמלא בהרבה סיפוק, גאווה וכבוד, גם אם היכרות זו מתרחשת באמצע חייהם ואף אחר-כך.
אך אני, מגיל שנה טעמתי את הטעם הזה של ההרגשה הטובה הזו. רגש של גאווה, של כבוד, של הערכה ואהבה, של רצון לחקות כל מעשה שהוא עושה, כל ביטוי שלו, של אדם גדול וחבר יקר - רונן.
מלים, משפטים ושורות רבות של כתיבה אינן יכולות למצות במאום את הדמות, את האגדה האנושית - את רונן.
אני מנסה לזכור, אני מנסה לזכור רגע אחד של כעס אמיתי אצל רונן, כלפי אחד ממאות החברים, ואיני מצליח. חבר שלנו שמח לעזור. אני מנסה לזכור רגע, שבו רונן נשבר והתלונן על קשיים, על מכשולים בדרך, ואיני מצליח. חבר שלנו חזק!
אני זוכר רגע אחד שבו רונן דיבר אלי ולא הקשבתי או השתעממתי ואיני מצליח. חבר שלנו מרתק.
נסו אתם, חברים, לזכור מתי פניתם אתם בצורה לא מכובדת אל רונן, מתי ניסיתם לזלזל או לפגוע בו, מתי דיברתם אליו כאל סתם עוד חבר, מתי סרבתם לעזור. אל תתאמצו חברים, גם אני חשבתי על זאת ולא מצאתי. אנחנו אוהבים את החבר שלו.
כמו שכתבתי, מלים לא יתארו את הדמות הגדולה הזו, לכן קחו את המלים הכתובות כאן לא כ-"קווים לדמותו" אלא כזכרון כואב על חבר יקר.