כבר לא אחי הגדול
עוד מעט אחי הקטן,
ההתקרבות הזאת
הנגיעה באפקי האין
מטשטשת את מושג הזמן,
מכה בי,
מטלטלת את כל גופי
ומסנוורת עד לעיוורון.
המעגליות הזאת בטבע
מבקעת את הקרום אט אט,
אני מביטה כאילו מלמעלה
אולי קצת דרכך,
דרך העיניים החדשות
שמותך העניק לי
ומקרקע אותי
איתן על האדמה,
פותח בפני את שער
הסבלנות,
הסלחנות
והאהבה הגדולה.
זיוה