לפני מספר חודשים זה קרה.
ירדנו, הצוות, לאימון ג'יפים בדרום. ביצענו ניווטים רכובים באיזור באר שבע. יום רביעי בערב, מזג אוויר קשה אילץ אותנו לחזור לבסיס, נסענו בשיירה. לילה, ערפל, גשם טורדני שלא פסק. שלושה ק"מ לפני צאלים סטה הג'יפ ועלה על תלולית. הרכב התהפך בעוצמה וחזר לעמוד על גלגליו.
הגענו במהירות ומצאנו את ניסים מוטל על הארץ - מת.
חבר, היום אנו, הצוות שלך, חוגגים סוף מסלול. סוף למסלול ארוך ומייגע, שכה רצית לסיימו, עברת איתנו פרק ארוך טרם נפילתך.
ישנם דברים בך, ניסים, שלא ניתן לשכוח. את החיוך הנצחי על פניך התמימות, אור, שמחה בעיניים, טוב לב, ונכונות לתת את הכל, המורל היה כה חשוב לך, ברגעים הכי קשים ידעת לזרוק בדיחה, לטפוח על השכם ולפצוח בשירה, סחפת אותנו אחריך.
אהבנו אותך, חבר, כולנו האמנו בך.
ניסים, עתה בתום המסלול, אנו, חבריך לנשק, מרכינים ראש, ונוצרים בליבנו את דמותך.
יהי זכרך ברוך.
חבריך לנשק.
(הדברים הוקראו בטקס סיום המסלול)